גיל המעבר הוא הגיל בו נשים מפסיקות להיות פוריות
, ומופיע סביב גיל 50. גיל זה מתאפיין בשינויים הורמונאליים, המופיעים בעיקר לאחר ירידה בהפרשת הורמון המין הנשי אסטרוגן. לגיל המעבר מספר ביטויים קליניים, אשר המוכר בהם הוא גלי חום, ומלבד זאת בשלב זה של החיים עלולה להופיע בריחת שתן.
מלבד השינויים ההורמונאליים התורמים לבריחת השתן, שינויים כלליים הנובעים מהזדקנות הגוף יכולים גם כן להתבטא על ידי בריחת שתן, ולכן לא תמיד ניתן להבין מהו הגורם לבעיה. בדרך כלל, לאחר אבחנת הגורם וסוגים שונים של טיפולים, רוב הנשים מצליחות לשלוט על מתן השתן ולסבול מסימני בריחת השתן בצורה מינורית ביותר.
אסטרוגן והשפעתו על השליטה במתן שתן
במהלך גיל המעבר, רמות האסטרוגן יורדות באופן משמעותי, ולירידה זו השפעה רבה על פעילות מערכת השתן. מלבד השמירה על יכולת הפוריות והמחזור החודשי, לאסטרוגן שתי השפעות חשובות על השליטה בשתן:
- תפקוד השופכה ושלפוחית השתן – אצל נשים, לאסטרוגן תפקיד חשוב בשמירה על פעילות תקינה של השופכה ושלפוחית השתן. רמות האסטרוגן הגבוהות הקיימות בגיל הפוריות מאפשרות פעילות טובה של שרירי השופכה המסייעים בתהליך ההתאפקות וכמו כן עוזרות לקיום פעילות תקינה של שלפוחית השתן. כאשר רמות האסטרוגן יורדות בגיל המעבר, תפקוד השופכה ושלפוחית השתן יורד ועלולה להופיע בריחת שתן.
- תפקוד שרירי רצפת האגן – לאסטרוגן תפקיד נוסף בשמירה על שרירי רצפת האגן. הירידה ברמת האסטרוגן המופיעה בגיל המעבר גורמת להיחלשות שרירי רצפת האגן, ולבריחת שתן. לשרירי רצפת האגן תפקיד משמעותי בשליטה על השתן, והיחלשות שלהן מתבטאת במקרים רבים בבריחת שתן בלחץ.
השפעות נוספות של גיל המעבר על בריחת שתן
מלבד השינויים ההורמונליים, גיל המעבר עלול להתבטא גם בשינויים פיזיים אחרים, הנובעים מההזדקנות הטבעית של הגוף. אצל נשים מבוגרות, עלולים להופיע שינויים רבים אשר לעתים יכולים להתבטא בבריחת שתן. השינויים המשמעותיים העלולים לגרום לבריחת שתן בגיל המעבר הם:
- הריונות קודמים – לידה נרתיקית עלולה לגרום לפגיעה בשרירי רצפת האגן, ולכן מספר רב של הריונות בשילוב עם החולשה הטבעית של שרירי רצפת האגן בגיל המעבר ומחלות רקע נוספות עלול לגרום לבריחת שתן.
- מחלות רקע של גילאים מבוגרים – מחלות כמו סוכרת או אירועים מוחיים ידועות כגורמות לבריחת שתן, ובגיל המעבר נוכחות של מחלות מסוג זה עלולה לגרום בין היתר לבריחת שתן.
- שימוש בתרופות – שימוש בתרופות שונות נעשה שכיח יותר ויותר כאשר מתקדמים בגיל, ולכן נשים בגיל המעבר עלולות לסבול מבריחת שתן על רקע שימוש בתרופות משתנות.
- קשיי תנועה – בגיל מבוגר יותר, ההפרעה ההורמונאלית עלולה להתבטא בבריחת עצם ובהפרעות תנועה שונות. הקושי לנוע ולהגיע אל השירותים עלול להתבטא במקרים מסוימים בבריחת שתן.
טיפול בבריחת שתן אצל נשים בגיל המעבר
על ידי טיפול יעיל וטוב, רוב הנשים הסובלות מבריחת שתן מצליחות להגיע לשיפור המצב ולהשגת שליטה על השתן. הטיפול המקובל בבריחת השתן בגיל המעבר כולל:
- אימון לחיזוק שרירי רצפת האגן – באמצעות ביצוע תרגילים פשוטים, ניתן לחזק את שרירי רצפת האגן ובכך להקל באופן משמעותי על בריחת השתן. עבור נשים שאינן מצליחות להשיג שיפור בעזרת תרגילים ביתיים, ניתן לפנות למספר סוגים של טיפולים פיזיותרפיים אשר עוזרים לשיפור המצב.
- ירידה במשקל ופעילות גופנית – מסייעת גם כן במנגנונים שונים לחיזוק שרירי רצפת האגן ולהקלה על הלחץ הבטני.
- שימוש בתחליפי אסטרוגן – טיפול זה מוצע בעיקר לנשים אשר סובלות מסימנים נוספים של גיל המעבר כמו גלי חום. במידה והסימפטומים מגבילים את הפעילות היום יומית, ניתן להשתמש בתחליפי אסטרוגן אשר אמורים לשפר את המצב. יש לציין שקיימת מחלוקת בין הרופאים בקשר ליעילות הטיפול מכיוון שמחקרים שונים הראו קשר בין שימוש בתחליפי אסטרוגן למחלות כלי דם.
ראו גם:
