דליפת גזים הינה תופעה לא נעימה, אשר מתאפיינת בפליטה בלתי רצונית של גזים מפי הטבעת. 
הגורמים לכך הם חולשת השריר הסוגר של פי הטבעת כתוצאה ממחלות ניווניות, סיבוכי ניתוחי העבר, לידות טראומטיות (הכוללות קרעים או לידה מכשירנית) ועוד.
פעמים רבות, דליפת הגזים מתרחשת במקביל עם עוד מספר הפרעות, אשר מקורן באיברי רצפת האגן. מכיוון שרצפת האגן מתפקדת כגוף אחד מבחינת עצבוב, שרירים וכלי דם, הקשיים יתגלו, פעמים רבות, בתחום הרקטלי, בריחת שתן, דליפות צואה ועוד- במשולב.
המומחים אשר עשויים לטפל בבעיות אלו הם אורו-גניקולוגים, אשר להם יש את המקצוענות הדרושה. הם מתמחים בשיקום וטיפול ברצפת האגן, ועשויים להמליץ על טיפולים חדשניים, אשר יכולים לעזור ולשקם גם את איכות החיים אשר נפגעה באופן משמעותי.
פעמים רבות, נשים אשר סובלות מדליפת גזים, יסבלו מרגשות אשמה, מבוכה, חוסר ביטחון עצמי, ופעמים רבות, אף דיכאון, חוסר אונים, רצון להתבודדות וחוסר יכולת ליצור קשרים חברתיים. במקרה של דליפת שתן ודליפת גזים שמתרחשת בו זמנית, יש צורך בצוות רב מקצועי מתחומים שונים, אשר ינסו לפתור ביחד את הבעיה שהתעוררה.
הגורמים לדליפת גזים
רצפת האגן הינו איבר המועד לפגעים וקרעים, עקב טראומות אשר קרו באזור זה או גיל מבוגר של המטופל. ברצפת האגן נמצאים פי הטבעת, השופכה והנרתיק. בעיה זו נפוצה יותר בקרב נשים מבוגרות, החל מהעשור החמישי לחייהן.
יש הטוענים כי מעבר לחולשת השרירים האופיינית לסובלים מדליפות גזים ודליפות שתן, חולים אלה סובלים גם מבעיות פסיכוסוציאליות הגורמות ונגרמות מהחרפת הבעיה (כמו למשל דיכאון, מצבי חרדה ועוד). סוגי הליקויים העיקריים אשר נפוצים בתחום רצפת האגן הינם: חולשת הסוגרים הגורמת לאי שליטה על הצרכים ודליפת גזים, טונוס מוגבר של הסוגרים הגורם לקשיי התרוקנות ובעיה בתזמון פעילות השלפוחית אשר גורמת לבעיות כמו דליפות או צבירת שתן.
חומרת הבעיה משתנה מחולה לחולה, אולם בדרך כלל, בעיה זו לא תיפתר ללא התערבות. מרגע שהופיעה הבעיה, נטייתה היא להחמיר ככל שעובר הזמן. אבחון דליפת הגזים ייעשה על פי תלונותיה של המטופלת, ובמקרה הצורך לבירור הבעיה באופן יותר חד משמעי, היא תישלח לבדיקת לחצים רקטלית או אולטרה סאונד להדגמת קרעים קיימים בסוגרים הרקטליים.
טיפול בדליפת גזים
חשיבות הטיפול בדליפת גזים הינו קריטי, משום שללא טיפול המצב עלול להחמיר ולהגיע לחוסר שליטה על הצואה. נשים רבות מתביישות לטפל בבעיה זו, ולכן מפסידות את הרווח הפוטנציאלי באיכות חייהן. במקרה של דליפת צואה הבעיה תהיה מורכבת ומסובכת יותר הן להמשך החיים והן לטיפול, ולכן רצוי ומומלץ לטפל בסובלים מדליפת גזים כטיפול מניעתי.
הטיפול השמרני הראשוני, הינו פיזיותרפיה לשרירי רצפת האגן. שליטה בסוגרי רצפת האגן, עשויה לשפר את השליטה על דליפת השתן והן על דליפת הגזים. מעבר לכך, לפעמים משולב בטיפול הפיזיותרפי, טיפול ביופידבק ונתינת משוב מידי. לחולים אלה יומלצו עוד שינויים בהרגלי החיים כמו למשל ריבוי פעילות גופנית, הימנעות מעישון וטיפים תזונתיים אשר עשויים להפחית את ממדי התופעה.
במקרים רבים, או כאשר ישנה החמרה במצב, יש לטפל בחולים אלה בצורה יותר פולשנית המערבות טיפולים חדשניים מהתחום התרופתי והכירורגי. כיום, הניתוחים שנעשים הינם פולשניים בצורה מינימאלית, מציעים טכניקות חדשניות.
טכניקות אלו מאפשרות זמן ניתוח קצר יותר, זמן אשפוז מינימאלי, וחזרה לחיי היומיום בצרה המהירה והיעילה ביותר. לטיפולים אלה, ישנם אחוזי הצלחה גבוהים יחסית, והם מאפשרים שיפור באיכות החיים המתבקשת, גם בגיל המבוגר.
