בריחת שתן בזמני מתח גופני כגון בעת שיעול, צחוק או עיטוש, היא הצורה הנפוצה ביותר של בריחת שתן בקרב נשים. התופעה מתרחשת כאשר הסוגרים, אשר פועלים כמו שסתום לשלפוחית השתן, אינם יכולים להישאר סגורים בזמן בו קיים לחץ בבטן. כתוצאה מכך, הסוגר נפתח מעט ומאפשר לכמות קטנה של שתן לדלוף.
בריחת שתן עלולה לקרות כאשר קיים צורך עז להשתין, אך אין אפשרות להגיע אל השירותים בזמן. המצב עלול לקרות אף כאשר השלפוחית מחזיקה רק כמות קטנה של שתן. חלק מהנשים עלולות לסבול מהתופעה ללא שום אזהרה. נשים אחרות עלולות לסבול מדליפת שתן כאשר הן שותות מים, שומעות או נוגעות במים זורמים. פעילות יתר של השלפוחית היא סוג של בריחת שתן, אך מאפייני התופעה, גורמיה ותסמיניה משתנים מאדם לאדם.
מה גורם לבריחת שתן?
מצבים בריאותיים אשר עלולים לגרום נזקים לשרירי הסוגרים הם שברים באגן, הריון ולידה. בעיות השליטה בסגרים ובשלפוחית השתן עלולים להיגרם כאשר השרירים התחתונים בדרכי השתן חלשים, או כאשר קיימות בעיות או נזקים בדרכי השתן ובעצבי השליטה במתן השתן.
כאשר שרירים אלו אינם מסוגלים לתמוך כראוי בשלפוחית השתן, השלפוחית צונחת ונדחפת נגד הנרתיק. אין אפשרות להדק את השרירים הסוגרים את השופכה, והשתן עלול לדלוף בשל הלחץ הנוסף הנגרם בזמן שיעול, עיטוש, צחוק, או פעילות גופנית.
מהם התסמינים?
התסמין העיקרי הוא שחרור מקרי ולא רצוי של שתן. הדליפה עשויה להתבטא בכמות בינונית של שתן בזמן שיעול, עיטוש, צחוק או פעילות גופנית.
אישה הסובלת מבריחת שתן בזמן שיעול עשויה לחוש דחף פתאומי להשתין לעיתים קרובות, במיוחד בזמן שיעול. בסוג זה של בריחת שתן, השליטה על השלפוחית בעייתית, וייתכן שתתרחש דליפת כמות שתן גדולה, העוברת את הבגדים או זולגת במורד הרגליים.
כיצד מאובחנת בריחת שתן?
הרופא ישאל על כמויות הנוזלים הנצרכות, תדירות ההשתנה וההדלפה, על מנת לעקוב אחר אופי הבעיה. מומלץ לנהל יומן הטלת שתן במשך ארבעה ימים לפני הבדיקה הרפואית.
לאחר ההערכה והתשאול, יבצע הרופא מספר בדיקות פשוטות על מנת לאתר את הגורם לבעיית השליטה בשלפוחית. אם הרופא סבור כי הבעיה קשורה לבעיות גופניות בריאותיות נוספות מלבד בריחת שתן בזמן שיעול, סביר להניח שהוא יבצע בדיקות נוספות.
מהם הטיפולים הזמינים לבריחת שתן?
קו הטיפול הראשוני לבריחת שתן בזמן שיעול הוא נקיטה בשיטות טיפול שאינן תרופתיות כגון שינויים בסגנון החיים לשם הפחתת הלחץ על שלפוחית השתן, לדוגמא: הפסקת עישון, ירידה במשקל וטיפול הכרוך בצריכת נוזלים, או תרגילים לחיזוק ואימון רצפת האגן והשלפוחית כגון תרגילי קיגל, דיאפרגמה, או שילוב של טיפולים אלו.
אם טיפולים אלו אינם משפרים את המצב, הרופא עשוי להפנות את המטופלת לניתוח כגון הרמת צוואר שלפוחית השתן, זריקת קולגן סביב השופכה, השתלת סוגר שתן מלאכותי או גירוי עצבי.
הטיפולים משתנים מאדם לאדם והם תלויים בהשפעת המצב על החיים. התרגילים הם שיטת הטיפול המומלצת והיעילה ביותר ולצד שינויים באורח החיים, בדרך כלל ניתן לפתור את הבעיה.
