בריחת שתן עלולה להיגרם, בין השאר מבעיות נוירולוגיות שונות המערבות את העצבים, 
כמו מחלת האפילפסיה (הנקראת גם מחלת כפיון). במהלך התקף אפילפטי, עלולה להתרחש בריחת שתן, ואף צואה, כתוצאה מהיחלשות והתרופפות הסוגרים.
בריחת שתן במקרה של מחלת האפילפסיה מתרחשת רק בזמן ההתקפים, ולא תהיה לה עדות מעבר להתקפים אלה. המטופלים לא יסבלו מבריחת שתן באופן ספונטאני, ביום או בלילה. בדרך כלל, גם סיבת ההפניה לרופא לא תיעשה בעקבות בריחת השתן, אשר תיחשב לבעיה שולית לבעיה המקורית החמורה יותר.
אבחון מחלת האפילפסיה וסוגי ההתקפים הנלווים לה, חשובה וקריטית להמשך הטיפול המיוחד אותו צריך לקבל המטופל. גם אם לא הייתה בריחת שתן במהלך האירוע, אין זה יכול לשלול או לאשרר את היות האירוע.
בכדי לאבחן מחלת אפילפסיה, יש צורך בדיווח מפורט ומדויק של עד ראייה אשר היה במקום, ובדיקות פולשניות אחרות אשר יכולות להחשיד לכיוון זה. הטיפול במקרה זה לא יינתן כנגד בריחת השתן, אלא כנגד ההתקפים האפילפטיים, אשר בגינם חווה המטופל סבל ואיבוד שליטה כללי.
מחלת האפילפסיה
מחלת האפילפסיה נגרמת כתוצאה משיבוש או הפרעה בדרך העברת האותות החשמליים במוח. היא נקראת גם מחלת הנפילה, על שום ההתקפים המאפיינים אותה, למרות שקיימים סוגים רבים של התקפים בעלי מאפיינים שונים. לרוב, המחלה מתגלה בילדים, או מבוגרים מעל גיל 65.
במקרה והמחלה מתגלית אצל ילדים, ישנה אפשרות להירפא ממנה באופן מוחלט, או לפחות להוריד את תדירות ההתקפים לרמה מינימלית. זיהוי האפילפסיה נעשה באמצעות הדמיית EEG, אשר בודקת את רישום הפעולות החשמליות במוח.
ההתקף האפילפטי נחלק למספר שלבים, כך שבתחילה ישנו איבוד הכרה פתאומי, לאחר מכן כיווץ והרפיה של פלג הגוף העליון (שלב קלוני) ובשלב הסופי ישנה הרפיה של כל השרירים. בריחת השתן עלולה להופיע בשלב השני כחלק מאי שליטה על הסוגרים. הטיפול במחלה זו יהיה תרופתי, או במקרה הצורך ניתוחי, כאשר ישנו גידול אשר הוא זה הגורם להתקפים האפילפטיים.
טיפול בבריחת שתן
כאשר מטופל מתלונן על התקפים ואיבוד שליטה על שלפוחית השתן, יש לבדוק את האירוע עצמו, ולחשוד באפילפסיה או מחלה עצבית- נוירולוגית אחרת. לאחר אבחון מקיף, וידיעה ברורה כי החולה סובל מהתקפים אפילפטיים, ולכן סובל גם מדליפת שתן, יש לטפל בו באמצעות מתן תרופתי כנגד ההתקפים.
חשוב לזכור כי ייתכנו התקפים, הדומים במהותם להתקפים אפילפטיים, אשר כוללים איבוד הכרה, תנועות לא רצוניות, בריחת שתן ונשיכת לשון ממקור זיהומי, מטבולי ואף דלקת ריאות או זיהומים בדרכי השתן. התקפים אלה, אשר מקורם לא אפילפטי, עלולים להופיע אצל ילדים. מבוגרים לא יסבלו, בדרך כלל, מעילפון והתקף כתוצאה מזיהום.
הסיבות להתקפים לא אפילפטיים אצל מבוגרים עלול להיות ממקור טטרוגני (קרי מתרופות בעלות תופעות לוואי). תופעות לוואי אלה עלולים להתרחש עקב לקיחה של ממריצים למיניהם (במיוחד כאשר הם מעורבים עם תרופות אחרות), ירידה חדה בלקיחת בנזודיאזפינים.
כמו כן רמות סוכר נמוכות מדי בדם, עלולות אף הם לגרום לעילפון ובריחת שתן כתוצאה מכך. מעבר לכך, בחולים מבוגרים אשר מרבים להתעלף, ייעשו מספר בדיקות בכדי לשלול גורמים גידוליים במקומות מסוימים במוח.
לכן לפני הטיפול בבריחת השתן, יש להשקיע את כל הזמן בבירור המקור לכך, בתשאול מדויק ונכון של המטופל. פעמים רבות, יש לצרף לאנמנזה זו, חבר או קרוב משפחה של המטופל, אשר יוכל להעיד במקומו על המתרחש, בזמן ההתקפים ואיבוד ההכרה. יש לשלול סיבות אלו, בטרם יינתן הטיפול הספציפי.
