בריחת שתן היא תופעה נפוצה מאוד המאפיינת בעיקר נשים, אולם ישנם גם גברים הסובלים ממנה. 
לרוב הבעיה מחמירה עם הגיל כאשר נשים לאחר גיל הבלות הן הקבוצה הגדולה ביותר של סובלות מבריחת שתן.
אחד הדברים החשובים שאנו לומדים עוד בתקופת ילדותנו המוקדמת הוא לשלוט על הסוגרים שלנו. שליטה תקינה על הסוגרים מקנה לנו עצמאות רבה וכאשר שליטה זו נפגמת עקב בעיה, הדבר מלווה לרוב בתחושה של מועקה המלווה בבושה שמונעת מהסובלות מבריחת השתן לפנות לעזרה רפואית, ובכך הן ממשיכות לסבול מהבעיה.
השלב הראשון והחשוב ביותר בטיפול בבריחת שתן הוא להכיר בכך שקיימת בעיה ולא להתפתות לפרסומות של תכשירי ספיגה למיניהם ולחשוב שזהו המזור היחידי. הטיפול בבריחת שתן מורכב מגורמים רבים, ואחת מאפשרויות הטיפול היעילות ביותר הוא טיפול פיזיותרפי לבריחת שתן.
הסיבות שצריך טיפול פיזיותרפי לבריחת שתן
רבים הטיפולים והתרגילים למניעת בריחת שתן, אך לצורך התאמת הטיפול הייעודי לך, אחר שהגעת לטיפול פיזיותרפי לצורך תיקון בעיה של בריחת שתן, הדבר הראשון שהפיזיותרפיסט ירצה לברר היא מה הסוג של בריחת השתן ממנה את סובלת.
קיימים שני סוגים עיקריים של בריחת שתן: הסוג הראשון והנפוץ יותר מבין השניים הוא בריחת שתן בזמן מאמץ. זה מה שקורה לנשים ש"בורח להן" בזמן המאמץ הקל ביותר כמו עיטוש, שיעול או אפילו צחוק. למה זה קורה? עם השנים ומהשפעה של גיל, לידות, שינויים הורמונאליים וירידה בטונוס השרירים, חלה התרופפות של שרירי רצפת האגן ורקמות החיבור המחזיקות אותם.
התרופפות זו מביאה לרפיון השרירים המחזיקים את השופכה במצב סגור, דבר המוביל לכך שכל עלייה בלחץ התוך בטני עקב הפעלה של שרירי הבטן, באה לידי ביטוי בבריחה של שתן מהשלפוחית.
הסוג השני של בריחת שתן הוא דליפת שתן מדחיפות. במצב זה ישנן התכווצויות לא תקינות של שלפוחית השתן, שגורמות לאישה לרוץ לשירותים לפני שהשתן בורח. לא תמיד זה מצליח. בעיות אלה יכולות לנסוע מעצבוב לא תקין של שלפוחית השתן. ישנם מקרים של בריחת שתן שנוצרים משילוב של שני הגורמים הנ"ל ואלה הם מקרים קשים יותר לטיפול.
תפקידו של טיפול פיזיותרפי לבריחת שתן
טיפול פיזיותרפי לבריחת שתן מיועד ללמד הן את האישה והן את השרירים שלה, כיצד לשלוט מחדש בפעולה של שלפוחית השתן ככלל ובפעולת ההשתנה בפרט.
לאחר תשאול של המטופלת ואבחנה של סוג בריחת השתן ממנה היא סובלת, הפיזיותרפיסט יסביר לאישה על מנגנון עצירת השתן ועל הבעיה שבגינה היא נאלצת לרוץ בתכיפות רבה לשירותים. לאחר מכן על הפיזיותרפיסט לבנות לכל מטופלת תוכנית טיפולים אישית שתתאים לבעיה שלה ולאישיות שלה.
המטפל מלמד את המטופלת טכניקות שונות של כיווץ והרפיה שעוזרות לחזק את שרירי רצפת האגן. חלק מן התרגילים מבוצעים במרפאה, אולם הפציינטית נשלחת לביתה עם לא מעט "שיעורי בית" ועליה לתרגל את השיטות הללו גם בביתה בכדי להביא לתוצאות מקסימאליות.
קיים גם טיפול בביופידבק ובגירוי חשמלי. במסגרת טיפול זה מוכנסות אלקטרודות קטנות אל תוך הנרתיק של האישה ומשם האלקטרודות רושמות את הפעילות של השרירים. במידת הצורך, האלקטרודות יודעות גם לתת גירוי חשמלי בכדי להפעיל שרירים ספציפיים. בשיטה זו, האישה יכולה לראות על צג של מחשב מתי היא מפעילה שריר ואיזה שריר זה, ועל ידי כך היא לומדת לשלוט ולבודד בצורה טובה יותר את שרירי רצפת האגן.
קיימות גם טכניקות טיפול ידניות שיכולות להפעיל את שרירי רצפת האגן הן בצורה חיצונית והן בצורה פנימית, אולם שיטות אלה אינן מבוצעות באופן גורף וכמובן שמבוצעות אך ורק בהסכמתה המלאה של המטופלת.
