הפרעות שונות הקשורות ליכולת אגירת השתן בשלפוחית השתן עשויות לגרום לבריחת שתן או אי נקיטת שתן, כפי שתופעה זו נקראת בשפה המקצועית. ישנו מגוון רחב ביותר של גורמים שעשויים להוביל לבריחת שתן כשבחלק מהמקרים מתברר שהגורם לבריחת השתן הוא הטיפול התרופתי שניתן למטופל.
מאחר וחלק ניכר מהתרופות שאנו צורכים עוברות חילוף חומרים בגוף ומופרשות דרך השתן, דרכי השתן התחתונות לא אחת מושפעות מפעילות התרופות, גם אם הן לא איברי המטרה שלהן.
תרופות שונות יכולות לגרום להחמרה של אי נקיטת שתן ולהופעה של אי נקיטת שתן שלא הופיעה קודם לכן. מצב זה נקרא Drug-Induced Urinary Incontinence. במאמר שלפניכם נפרט אודות ההשפעה של התרופות השונות על מערכת השתן.
נוגדי דיכאון
ישנן מספר קבוצות של תרופות אנטי דיכאוניות, כאשר לכל קבוצה המאפיינים ומנגנוני הפעולה הייחודיים לה. אי לכך, לא ניתן להכליל ולייחס מנגנון אחד המשותף לכל התרופות האנטי דיכאוניות המשפיע על בריחת שתן. עם זאת, כל התרופות האנטי דיכאוניות גורמות לאצירת שתן ברמה כזו או אחרת ולפיכך מגדילות את הסיכון לאי נקיטת שתן גולשת. בריחת שתן גולשת (overflow incontinence) היא דליפת שתן הנובעת כתוצאה משלפוחית שתן מלאה. בדרך כלל היא מתרחשת כתוצאה מחסימה במוצא השלפוחית או שלפוחית שלא מתכווצת כראוי (שלפוחית אטונית).
משתנים
מטרת העל של כל התרופות המשתנות היא להגדיל את ייצור השתן בכליות. כתוצאה מכך, המשתנים גורמים לעלייה בתדירות ההשתנה ועשויים לגרום לאי נקיטת שתן מדחיפות. דליפת שתן מדחיפות (urge incontinence) מתרחשת כאשר ישנה דחיפות ניכרת להשתין וההתרוקנות מתרחשת בדרך לשירותים.
חוסמי תעלות סידן
חוסמי תעלות סידן הם משפחה ענפה של תרופות המשמשות לטיפול במחלות ובמצבים שונים הקשורים למערכת הקרדיווסקולרית. בין היתר התרופות במשפחה זו משמשות לטיפול בהפרעות בקצב הלב, תופעת ריינו, יתר לחץ דם, אנגינה פקטוריס (תעוקת לב) ועוד. התרופות משפיעות על שרירים חלקים וליתר דיוק על יכולת ההתכווצות שלהם. אי לכך, הן עשויות להוביל לירידה ביכולת ההתכווצות של שלפוחית השתן, בעקבות זאת להוביל לאצירת שתן וכתוצאה מכך לגרום לאי נקיטת שתן גולשת.
תרופות הרגעה ותרופות להשריית שינה
תרופות הרגעה ותרופות להשריית שינה עלולות להוביל לירידה ביכולת הניידות של המטופל. אי לכך, הן עלולות להוביל לאי נקיטת שתן תפקודית. בריחת שתן תפקודית (functional incontinence) מאפיינת בדרך כלל חולים קשישים שתנועתם איטית מאוד ולכן הם לא מספיקים להגיע לשירותים כדי להתרוקן בזמן ומתרוקנים בדרך לשירותים. זאת חרף העובדה שהם לא סובלים מבעיות מיוחדות בשלפוחית השתן. במקרה של בריחת שתן תפקודית על רקע טיפול תרופתי, כמובן שהבעיה יכולה להופיע גם במטופלים צעירים יחסית הנוטלים למשל תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים.
מעכבי ACE וחוסמי קולטני אנגיוטנסין
מעכבי האנזים ACE משמשים בעיקר לטיפול באי ספיקת לב ויתר לחץ דם, אך בנוסף התרופות במשפחה זו משמשות לטיפול באירועים של אוטם שריר הלב (התקף לב) ובסובלים מנפרופתיה הכוללת הפרשת חלבון בשתן בכמות ניכרת. חוסמי הקולטן לאנגיוטנסין משמשות כאלטרנטיבה לטיפול באמצעות מעכבי ACE במקרים שבהם התרופות גרמו לתופעות לוואי חמורות או כאשר ישנן התוויות נגד אחרות לשימוש במעכבי ACE.
התרופות השונות במשפחות אלו גורמות לירידה בפעילות היתר של שריר הדטרזור וכן לירידה במתח של סוגר השופכה. כתוצאה מכך, ניכרת ירידה באי נקיטת שתן מדחיפות ועלייה באי דליפת שתן במאמץ. בריחת שתן במאמץ (stress incontinency) מתרחשת בזמן פרץ צחוק, שיעול, קימה לעמידה, התעטשות או כל פעולה פיזית אחרת שגורמת לעלייה של הלחץ התוך בטני.
בנוסף לכך, אחת מתופעות הלוואי השכיחות ביותר של התרופות במשפחת מעכבי ACE היא שיעול יבש כרוני ושיעול יבש הוא בין הגורמים לאי נקיטת שתן במאמץ, בהינתן גורמים נוספים.
תרופות נוספות
כפי שניתן להבין, במסגרת בירור של אי נקיטת שתן, ישנה חשיבות עליונה לברר האם המטופל נוטל תרופות מסוימות שעשויות להוות הסבר לבריחת השתן. מפאת קוצר היריעה לא הזכרנו את כל התרופות באשר הן שעשויות לגרום לבריחת שתן, אך על קצה המזלג חשוב להזכיר את התרופות הבאות: Hydroxychloroquine (משמשת לטיפול במלריה, דלקת מפרקים שגרונית וזאבת אדמנתית מערכתית), תרופות אנטי פסיכוטיות, חוסמי אלפא ועוד.
