אצירת שתן פונקציונאלית

הפרעת השתנה פונקציונלית, או Functional voiding dysfunction היא הפרעה שכיחה מאוד בגיל המבוגר, עד כי ככול הנראה הפרעה זו אחראית לשליש מהמקרים של אצירת שתן בקרב נשים. המאפיינים המרכזיים של ההפרעה הם העדר סנכרון בין שריר הדטרזור לבין הסוגר החיצוני או פעילות יתר של הסוגר החיצוני. הסיבה להתפתחות של ההפרעה עדיין אינה ידועה, אך נראה כי מדובר בהפרעה נרכשת.

התסמינים הנלווים להפרעה מגוונים מאוד ובמקרים החמורים ביותר מתפתחת פגיעה בלתי הפיכה בשלפוחית השתן המונעת ממנה להתכווץ. הגישה הטיפולית באצירת שתן פונקציונלית חייבת להתבצע במסגרת רב מערכתית ובנוסף מחייבת מוטיבציה גבוהה והיענות לטיפול הן מצד המטופל והן מבני משפחתו. יש לציין כי הפרעת השתנה פונקציונלית היא הפרעה ידועה גם בתחום האורולוגיה הפדיאטרית.

הבעיה שכיחה יותר בנשים מאשר בגברים על רקע לא ברור. ייתכן שישנם גורמים הורמונליים, נפשיים או גנטיים שיכולים להסביר את השכיחות הגבוהה בנשים, אך טרם נמצא הגורם האמתי לכך.

מה הם הגורמים לעצירת שתן פונקציונלית?

ישנם חוקרים הסבורים כי מדובר בהפרעה נרכשת שמקורה בילדות. לפי תיאוריה זו, ילדים הנמנעים ללכת לשירותים באופן כרוני, עלולים להגיע למצב שבו הסוגר החיצוני ושרירי רצפת האגן נמצאים במצב של פעילות יתר בלתי רצונית. לפי תיאוריה אחרת, פעילות היתר של הסוגר מהווה חלק ממנגנון הגנה שמטרתו למנוע דליפה של שתן כתוצאה מהתכווצות בלתי רצונית ופתאומית של שריר הדטרזור.

בגדול נהוג לחלק את כל המקרים של הפרעות בזרימת השתן או אצירת שתן לשתי קבוצות בהתאם לאטיולוגיה של הבעיה. הקבוצה הראשונה כוללת הפרעות חסימתיות והשנייה כוללת הפרעות ביכולת הכיווץ של הדטרזור.

הפרעות חסימתיות יכולות להופיע למשל על רקע צניחה של דפנות השופכה והנרתיק, צניחה של רירית השופכה, היצרות השופכה, גידול בשופכה, הגדלה ממאירה או שפירה של הערמונית ועוד. התכווצות לקויה של שריר הדטרזור יכולה להיות ממקור נוירולוגי כמו למשל במצב של פגיעה בעצבים בחוט השדרה מסוג Lower Motor Neuron או פגיעה עצבית פריפרית. בנוסף לכך, תיתכן פגיעה בשריר עצמו על רקע הצטלקות מסיבות שונות, הפרעה מטבולית, הקרנות לאזור ועוד.

מה הם התסמינים של עצירת שתן פונקציונלית?

התסמינים העיקריים שבהם באה ההפרעה לידי ביטוי הם זרימת שתן חלשה מהרגיל, הרגשה של התרוקנות חלקית, היסוס במתן שתן, זרם שתן מקוטע, זיהומים חוזרים ונשנים בדרכי השתן, תחושה של דחיפות להתרוקן והשתנה תכופה מהרגיל. יש לציין כי בקרב חלק מהחולים קיימת תופעה דומה הבאה לידי ביטוי בהפרעות בהתרוקנות של המעי.

ככל הנראה Lazy bladder syndrome (שלפוחית עצלה) היא התוצאה הסופית של הפרעת השתנה פונקציונלית הנמשכת זמן רב מאוד. במצב זה ההפרעה הכרונית גורמת להתהוות של שאריות שתן משמעותיות ולפגיעה מתקדמת ובלתי הפיכה בדטרזור. בשלב מסוים ההתכווצות של השריר כבר אינה יעילה ולפיכך הכוח המרכזי המאפשר את ההתרוקנות של השלפוחית הוא הכוח המופעל על ידי שרירי הבטן, המגדילים את הלחץ התוך בטני.

כיצד מאבחנים עצירת שתן פונקציונלית?

על מנת להתחקות אחרי הגורם להפרעה יש לבצע מספר בדיקות, הנבחרות בהתאם לאופי התסמינים וגורמי הסיכון המהווים את מנת חלקו של המטופל. בין היתר מדובר בבדיקת ציסטוגרפיה, בדיקת needle EMG, אורודינמיקה, בדיקת זרימת שתן, אולטרסאונד של דרכי השתן ועוד. בנוסף לא אחת ימלא המטופל יומן השתנה וכן ייתכן כי יופנה לביצוע בדיקת תרבית שתן, PSA, Creatinine ועוד.

כיצד מטפלים בעצירת שתן פונקציונלית?

מטרת הטיפול היא לשפר את איכות החיים ולמנוע סיבוכים על ידי נרמול תבנית ההשתנה של המטופל. גרעין הטיפול מבוסס על פיזיותרפיה לשרירי רצפת האגן בשילוב עם ביופידבק, במקביל ללימוד של טכניקות הרפיה בזמן ההתרוקנות. במקרים החמורים תכלול תכנית הטיפולים גם צנתור למניעת זיהום נשנה או פגיעה כלייתית ובחלק מהמקרים ניתן ליהנות מהקלה על ידי שימוש בבנזודיאזפינים או תרופות אחרות הגורמות להרפיה של שרירים משורטטים.

אם הטיפולים השמרניים לא הועילו, ייתכן מאוד שהמטופל יופנה לניתוח. ישנם מספר ניתוחים אפשריים המשתנים בהתאם לאטיולוגיה של ההפרעה. בין היתר מדובר בחיתוך צוואר השלפוחית במקרה של חולה הסובל מחסימה ראשונית של מוצא השלפוחית, bladder augmantaion שבו יוצרים כיס שתן עם לחץ נמוך וקיבולת נאותה ועוד.