ניתוח לעיבוי דופן השופכה מיועד לטיפול בבריחת שתן וכרוך בהזרקת חומר סביב השופכה, כדי לבנות את עובי קיר השופכה, כך שהוא נאטם בחוזקה ומונע דליפת שתן. החומרים מוזרקים סביב השופכה, ממש מחוץ לשרירי השופכה, במוצא שלפוחית השתן. ניתן להזריק דרך העור, דרך השופכה, או בקרב נשים, דרך הנרתיק.
ניתוח זה מבוצע בדרך כלל בהרדמה מקומית בקרב נשים, אך גברים עשויים לדרוש הרדמה כללית או מקומית. הרדמה מקומית מאפשרת למטופל לעמוד לאחר ההזרקה על מנת לברר אם הושגה יכולת ההתאפקות, אם נמצא שלא הושגה יכולת זו, יש לבצע זריקה נוספת באופן מיידי. ניתוח זה מיועד בעיקר לנשים, ולעיתים לגברים.
הסיבות לביצוע הניתוח
ניתוח זה מיועד לטפל במצבי בריחת שתן קלה בקרב נשים; בריחת שתן בקרב נשים שאינן מעוניינות, או אינן יכולות, לעבור ניתוח כירורגי; בעיות בשליטה על לחץ ודחף על הסוגרים; בריחת שתן קלה בקרב גברים, בעקבות ניתוח ערמונית.
הכנה לניתוח לעיבוי דופן שופכה
לפני הניתוח, יש להתייעץ עם הרופא לגבי ההיבטים הבאים:
מספר ההצלחות שהיו לרופא בטיפול בבריחת שתן עם ניתוח זה – הצלחת הניתוחים תלויה בניסיון ובמיומנויות המנתח.
נקיטה באמצעים על ידי המטופל, כדי להגדיל את הסבירות להצלחת הניתוח – כגון ירידה במשקל, הפסקת עישון או ביצוע תרגילי רצפת אגן לפני הניתוח עשויה להגביר את הסיכוי להשבת יכולת ההתאפקות לאחר הניתוח.
תכניות ללידות עתידיות – הרופא עשוי להמליץ על המתנה עם הניתוח עד לסיום הפוריות. ניתוח לשופכה ולרקמות התומכות עלול לבטל את היתרונות יכולת ההיריון והלידה.
קבלת אבחנה מדויקת – סוגים שונים של בריחת שתן כרוכים בגישות כירורגיות שונות. הרופא עשוי להפנות את המטופל למומחה לבריחת שתן, או אורולוג, לשם קבלת בדיקות אבחון נוספות.
הניתוח מיועד לטיפול בלבד – בחלק מהמקרים, ניתוח לעיבוי דופן השופכה אינו מרפא בריחת שתן. לדוגמה, אם המטופל סובל מבעיה משולבת של בריחת שתן ופעילות יתר של השלפוחית, הניתוח משפר את בריחת השתן ובעיית הלחץ, אך אינו מטפל בפעילות יתר של השלפוחית, ויתכן שעדיין יהיה צורך בנטילת תרופות וטיפול פיסי לאחר הניתוח.
מהלך ניתוח לעיבוי דופן השופכה
במהלך הניתוח, המנתח משתמש ברצועות רשת סינתטית, הנלקחות לעיתים מרקמת גוף המטופל או לעיתים מרקמות תורמות, לשם יצירת מתלה מתחת לצוואר השופכה או שתפוחית השתן צוואר השלפוחית הוא אזור השריר המעובה בו מתחברת השלפוחית לשופרה ולצינור הנושא את השתן מהשלפוחית. הניתוח מסייע לשמירת סגירת השופכה, במיוחד במצבי שיעול או עיטוש, כך שנמנעת דליפת שתן.
המנתח יוצר רקמה בתוך ומסביב לדופן השופכה על מנת למנוע תזוזה שלה, ומבצע חתך קטן בנרתיק, תחת השופכה. בנוסף הוא מבצע שני פתחים קטנים מעל עצם הערווה, בגודל המספיק להחדרת המחט. לאחר מכן מחדיר המנתח את המחט לשופכה מאחורי עצם הערווה. מספר תפרים נספגם סוגרים את החתך בנרתיק, ואזור ההזרקה נאטם עם דבק עור או עם תפרים.
זמן ההחלמה מהניתוח משתנה. הרופא עשוי להמליץ על שבועיים עד חודש של תקופת ריפוי טרם השיבה לפעילות הכוללת הרמת משאות כבדים או פעילות גופנית מאומצת. לעיתים קיימת תקופת המתנה של חודש וחצי עד שניתן לחדש את הפעילות המינית.
הבנת הסיכונים
בדומה לכל הליך כירורגי, ניתוח לעיבוי דופן השופכה כרוך בסיכונים מסוימים. בעוד שזוהי שיטה בטוחה ויעילה לטיפול בבריחת שתן, סיבוכים עלולים להתרחש בקרב חלק מהנשים, ולכן יש להתייעץ עם הרופא על מנת להבין את הסיכונים והיתרונות האפשריים של הניתוח. למרות שהם נדירים, הסיבוכים עשויים לכלול:
כאבים חזקים באזור ההזרקה, פגיעה בשופכה ודליפת חומר ההזרקה.
שחיקת חומר ההזרקה.
זיהום.
קושי זמני בהשתנה ואצירת שתן.
פיתוח פעילות יתר של השלפוחית, שעשוי לכלול דחף בריחה.
דלקת בדרכי השתן.
קושי או כאבים בעת קיום יחסי מין.
