ניתוח להרמת צוואר שלפוחית השתן מיועד למיקום מחודש של שלפוחית נפולה, והשבתה למקומה הרגיל. ניתוח זה מבוצע לטיפול במצבי דליפת שתן המתרחשים בעת התעטשות, צחוק או שיעול, מצב הנקרא בריחת שתן. בנוסף, מבוצע הניתוח לעיתים לאחר לידה, או לטיפול בשינויים הורמונאליים המגיעים עם גיל המעבר, כשאישה עלולה לאבד טונוס שרירים לאורך רצפת האגן, מצב המוביל לבריחת שתן.
למי מתאים ניתוח להרמת צוואר השלפוחית?
הרופא עשוי להמליץ על ניתוח זה במצב של בריחת שתן חמורה, שאינה משתפרת עם טיפולים שאינם פולשניים כגון תרגילי קיגל, טיפול תרופתי, וגירוי חשמלי. כך, למשל, הניתוח הוא אפשרות מתאימה אם אישה מפתחת בריחת שתן לאחר לידה; כחלק מתסמיני גיל המעבר; לאחר ניתוח; או כשהיא סובלת מבעיות בשרירי שלפוחית השתן והשופכה.
לפני ביצוע הניתוח, הרופא מוודא כי התסמינים הם שהובילו בפועל למצב בריחת השתן. ניתוח להרמת צוואר השלפוחית מטפל בבריחת שתן בלבד, ואם הוא מבוצע כתוצאה מאבחון שגוי, הוא נכשל. לכן מומלץ בדרך כלל לבקש חוות דעת רפואית שנייה.
מהלך הניתוח והכנה לקראתו
המטופלת נדרשת לצום במשך שש שעות לפני הניתוח, וההליך כרוך בגילוח חלקי של המקום, לאחר מכן ניתן חומר הרדמה כללית.
ניתוח להרמת צוואר השלפוחית כולל מיקום צנתר בשלפוחית השתן, הצבת תפרים ברקמת הנרתיק מתחת לצוואר שלפוחית השתן, במקום בו השלפוחית והשופכה נפגשים, ואיחודם לרצועות ליד עצם הערווה, לשם הרמת צוואר השלפוחית.
המנתח ממקם את התפרים ברקמת הנרתיק, ישירות על עצם הערווה, ומבצע את ההליך באמצעות טלסקופ הממוקם בתוך שלפוחית השתן, על מנת לבדוק את המיקום הנכון של התפרים. בסיום הניתוח נסגר המקום עם תפרים.
סיבוכי ניתוח הרמת צוואר השלפוחית
כל ניתוח כרוך בסיכון מסוים. סיבוכי ניתוח זה עשויים לכלול:
זיהום – קיים סיכוי נמוך לסיבוכי זיהום לאחר הניתוח, לכן נקבעת אנטיביוטיקה מונעת לפני ולאחר ההליך.
דימום – בעת הניתוח מתרחש מעט אובדן דם. לעיתים רחוקות מאוד עשוי מצב זה להיות רציני ולדרוש טיפול חירום כגון עירוי. אזור צוואר שלפוחית השתן הוא מרחב פוטנציאלי גדול ועשוי ליצור חבורה שנקראת המטומה. אם מצב זה מתרחש, הוא מוסיף לכאבים וקיים סיכום לזיהום, אך זהו מצב נדיר.
נזק לשלפוחית השתן ולשופכה – אזורים אלו קרובים מאוד לצוואר שלפוחית השתן ועלולים לסבול מנזקים לאחר הניתוח. הסיכונים הם נדירים, ואינם משפיעים באופן חמור. ציסטוסקופיה מבוצעת על מנת לבדוק ולמזער את הסיכונים. לעיתים הפציעה עלולה להתרחש מבלי שניתן להבחין בה, או שהיא מתפתחת במשך מספר ימים לאחר הניתוח. במצב זה יידרש ניתוח נוסף כדי לטפל בנזק. הסיכון לכך הוא בסביבות מקרה אחת לכל חמש מאות מקרים.
פקקת או תסחיף ריאתי – עלול להיווצר מצב של קריש או שיגיע לריאות. זהו סיכון נדיר אך רציני ולעיתים נדירות עלול להיות קטלני. יש ליידע את הרופא אם מצב זה התרחש בעבר, ולפרט את ההיסטוריה המשפחתית. במהלך הניתוח ננקטים מספר אמצעי זהירות על מנת למנוע מצב זה. שימוש במכשירים לפרוסקופים מפחית את הסיכון בהשוואה לביצוע חתכים גדולים יותר.
