מיתוסים על שלפוחית רגיזה בנשים

תסמונת השלפוחית הרגיזה היא תסמונת הגורמת להפרעה משמעותית באיכות החיים של הסובלות ממנה. למרבה הצער, ברוב המקרים מדובר בתסמונת המלווה את המטופלת לאורך תקופה ארוכה. שלפוחית רגיזה הגורמת לבריחת שתן היא תופעה שהופכת שכיחה יותר עם ההתקדמות בגילאים. בנשים מתחת לגיל 25, שכיחות התופעה עומדת על 2% בלבד ואילו בנשים מעל גיל 65%, שכיחות התופעה עומדת על כ-20%.כיוון שמדובר בבעיה הגורמת לנשים רבות למבוכה ואף לתחושות בושה, ישנן לא מעט נשים המעדיפות להתעלם מהבעיה ולהימנע מלפנות לטיפול רפואי מתאים, שיכול לפתור אותה ולהעלים את התסמינים לחלוטין. כמו כן ישנן לא מעט דעות קדומות ומיתוסים שגויים הקשורים לתסמונת, שעשויים אף הם לעכב את הפנייה לטיפול. במאמר שלפניכם נרחיב אודות מספר מיתוסים שכאלה, שהגיע הזמן לנפץ ויפה שעה אחת קודם.

מיתוס #1 – שלפוחית רגיזה היא חלק טבעי מההזדקנות ועל כן אין טעם לטפל בבעיה

זהו אחד המיתוסים הרווחים ביותר והשגויים ביותר: לא זו בלבד שהבעיה לא בהכרח קשורה לתהליך ההזדקנות, אלא שגם נשים צעירות רבות מתמודדות עימה. תסמונת השלפוחית הרגיזה עשויה לנובע כתוצאה ממגוון רחב של גורמים שאינם קשורים כהוא זה לתהליך ההזדקנות ובכלל זה פעילות יתר של שריר השלפוחית על רקע פגיעה בחוט השדרה, אובדן שליטה בשלפוחית על רקע גידול מוחי ועוד. תסמונת השלפוחית הרגיזה היא בעיה הניתנת לטיפול בכל שלבי החיים ולכן אין שום סיבה להימנע מפנייה לטיפול רפואי.

מיתוס #2 – תסמונת השלפוחית הרגיזה קשורה באופן ישיר לדלקות בדרכי השתן

התסמינים של דלקת בדרכי השתן עשויים להיות זהים לתסמינים של תסמונת השלפוחית הרגיזה. אי לכך, נשים רבות נוטות להאמין כי יש קשר בין שתי הבעיות הרפואיות. עם זאת, למרות ההסתמנות הדומה, הלכה למעשה אין קשר בין שתי הבעיות, שכן דלקת בדרכי השתן נובעת כתוצאה מזיהום. לאור זאת, הטיפול המתאים הוא טיפול תרופתי המבוסס על תרופות אנטיביוטיות ואילו ברגע שהזיהום מושמד, התסמינים נעלמים.
לעומת זאת, למרות שתסמונת השלפוחית הרגיזה עשויה להתפתח כתוצאה ממספר גורמים, חשוב להבין כי זיהום הוא לא אחד מהם.

מיתוס #3 – אבחון הגורמים לשלפוחית רגיזה כרוך באי-נוחות רבה וכאבים

האבחון של תסמונת השלפוחית הרגיזה מבוסס על שלילת מצבים רפואיים אחרים שהיו יכולים לגרום לתסמינים שעליהם מתלוננת המטופלת ובכלל זה נטילת תרופות מסוימות, סוכרת, זיהום בדרכי השתן ועוד. למעשה אין צורך לבצע בדיקה נוספת מעבר לבדיקה גניקולוגית פשוטה, כדי להתחיל את הטיפול הראשוני. בדיקות פולשניות כמו ציסטומטריה, נכנסות לתמונה לרוב רק במקרים שבהם קו הטיפול הראשון או השני לא הביאו לשיפור בתסמינים.

מיתוס #4 – ניתן לטפל בשלפוחית רגיזה רק בניתוח ועדיף ללמוד לחיות עם הבעיה

קו הטיפול הראשון בתסמונת השלפוחית הרגיזה כולל טיפול התנהגותי המבוסס על אימון השלפוחית ורצפת האגן, אימוץ הרגלים תזונתיים חדשים וכיו"ב. קו הטיפול השני כולל שימוש בתרופות שונות, בדגש על תרופות אנטימוסקריניות, שתפקידן להפחית את עוצמת התגובה של שריר השלפוחית לגירויים עצביים ולהפוך אותו ל"אדיש" יותר. הכוונה היא לתרופות כמו טולטרודין, תרוספיום, דריפנצין ואוקסיבוטנין.

קו הטיפול השלישי מבוסס על גירוי חשמלי של עצב העצה ו/או הזרקת רעלן בשם בוטולינום לשריר השלפוחית ומטבע הדברים אינו מיועד לכל חולה באשר היא אלא רק לחולות ספציפיות מאוד. הטיפול הכירורגי הוא קו הטיפול הרביעי ובפירוש לא הראשון והשימוש בו שמור אך ורק למטופלות עם תסמינים עמידים במיוחד, שלא הגיבו לשלושת קווי הטיפול הראשונים.

מיתוס #5 – התרופות לשלפוחית רגיזה מלוות בתופעות לוואי לא נעימות

ישנן מטופלות שלא מעוניינות ליטול תרופות לטיפול בתסמונת השלפוחית הרגיזה, משום ששמעו מחברה, מכרה או קרובת משפחה, שהתרופות גרמו לתופעות לוואי לא נעימות. זה המקום לציין שתרופות משפיעות בצורות שונות על מטופלות שונות ולכן לא ניתן להסתמך על הניסיון של אדם אחר ולשלול מראש תרופה כזו או אחרת.

כמו כן יש להזכיר כי כל תרופה באשר היא עשויה לגרום לתופעות לוואי ואין זה משנה אם מדובר בתרופה לשיכוך כאבי מחזור, בתרופה לדילול הדם או בתרופה לטיפול בתסמונת השלפוחית הרגיזה. עם זאת, הדור החדש של התרופות המיועדות לטיפול בתסמונת השלפוחית הרגיה, שונות באופן מהותי מהתרופות שניתנו לנשים שסבלו מהתופעה בעבר. התרופות החדשות והמתקדמות ביותר גורמות לתופעות לוואי במקרים נדירים בלבד וגם במקרים שבהם התרופות גורמות לתופעות לוואי, מדובר בתופעות קלות מאוד עד בלתי מורגשות.

מעבר לכך, גם אם הטיפול התרופתי גורם לתופעות לוואי כאלו ואחרות, תמיד ישנה אפשרות לבצע שינויים בטיפול התרופתי כמו שינוי המינון או החלפת התרופה.