ג'וזף פילאטיס, מייסד שיטת פילאטיס, לימד את העולם שכל תנועה מתחילה בהפעלת השרירים המרכזיים בגוף. רעיון בסיסי זה חוזר שוב ושוב באמצעות רשת רחבה של אנשי מקצוע המלמדים אנשים כיצד לחוות שינוי בהבנת הגורם לבריחת שתן, וכיצד יש להתייחס אל התופעה.
שליטה על שלפוחית השתן כרוכה בתרגול גופני. זוהי גישה חדשנית יחסית לאנשים הסובלים מבעיות בריאותיות, הרגילים לפנות לעזרים רפואיים ותרופתיים כשהם סובלים מבעיה או חולי מסוים. בפילאטיס מתאפשר פתרון שונה המאפשר למטופלים לקחת את הבריאות בידיהם.
רעיון זה מייצג שינוי משמעותי בתרבות הנוכחית לגבי הבנת בריחת השתן, בעיות בתפקוד המיני וצניחת איברי האגן. במרבית המקרים, הפרעות אלו נובעות מגורם בסיסי של בעיות בתפקוד רצפת האגן.
רצפת האגן
בדומה לכל מערכת עצבית שרירית גופנית אחרת, גם רצפת האגן זקוקה לתרגול כדי לתפקד כראוי. שרירי השלד של רצפת האגן והעצבים הגופניים הקשורים אליה, זקוקים לתרגול ממש כמו שרירים אחרים בגוף. פילאטיס מלמד אנשים לחשוב מחדש על האופן בו פועל אזור זה בגופם.
בפילאטיס, לומדים אנשים להתייחס אל רצפת האגן כאל מרכיב של מערכת עצבית שרירית גדולה יותר הכוללת את שרירי הבטן, הגפיים התחתונות והירכיים החיצוניות. התרגילים מלמדים אותם כיצד לשלוט על הסוגרים באמצעות תרגילי תנועה לשרירים אלו, כך שיוכלו לשמור היטב על יציבה ויציבות.
זהו העיקרון הבסיסי המשקם את שרירי רצפת האגן. תרגול פילאטיס כרוך בביצוע סדרת תנועות המפעילות באופן טבעי את שרירי הירך. כשהמתרגלים לומדים כי רצפת האגן פועלת באופן זהה לכל מערכת עצבית שרירית אחרת, וכי היא מגיבה באופן טבעי לסוגי תנועה מסוימים, הם לומדים כיצד להפעיל טוב יותר שרירים אלו, באמצעות תנועה המשלימה את תרגילי קיגל המסורתיים.
גורמים להחלשות רצפת האגן
ניתן לדמות את רצפת האגן לערסל שזור שרירים מעצם הזנב לחלק האחורי של עצם הערווה. שרירים אלו תומכים בשלפוחית השתן ובמעי הגס. קיימים שלושה גורמים עיקריים בגללם שרירים אלו נחלשים:
מתח שרירים – כשהם הופכים להיות קצרים או ארוכים מידי.
שיהוי בהתכווצויות – כשיכולת ההתכווצות הטבעית של האגן מושהית, נעדרת או אינה סימטרית.
סיבולת לקויה – כשהשרירים מאבדים את כוחם ואת הסיבולת שלהם.
תנועות פילאטיס
שיטה זו מסייעת לשיקום רצפת האגן ושליטה טובה יותר בסוגרים בקרב אנשים הסובלים מבריחת שתן. קיימות 120 תנועות פילאטיס אותן ניתן לבצע על מזרן, באמצעות אימון אישי, ובשילוב עם יוגה. התנועות מאפשרות מעורבות פסיבית של רצפת האגן, והן מומלצות ביותר לנשים לאחר לידה.
עשר תנועות פילאטיס מיועדות לנשים עם בריחת שתן ומאפשרות תרגולים משמעותיים ופסיביים. תנועות אלו כוללות לגונה, סקוואט, הרמת וכיפוף ברך תוך כדי שכיבה על הצד, יישור הרגל בשכיבה על הצד, תנועת פרפר, גישור, חילוץ פקקים, ריחוף, ארבע הרמות ברך כפופה, ותנועת חתול.
כל תנועה מתבצעת כסדרת חזרות, המשולבות עם הפוגות שלאחריהן מתבצעים תרגילים פסיביים לרצפת האגן. כל תנועה כרוכה בכיווץ מקסימאלי מרצון של שרירי האגן, ומפעילה שניים או יותר שרירים על מנת להשיג מעורבות גדולה יותר של שרירי האגן.
תרגילי פילאטיס מלמדים מטופלים עם בריחת שתן את חשיבות ההימנעות מעצירת הנשימה, כדי לשפר את תפקוד לחץ הדם ומניעת לחץ בבטן העלול לדחוף את אברי האגן ושלפוחית השתן כלפי מטה. בפועל, משפיעים התרגילים בסופו של דבר על מבנה שרירי רצפת האגן, מאפשרים להם להימתח ומשיבים את הגמישות.
חיבור בין גוף ונפש
מטופלים עם בריחת שתן לומדים באמצעות תרגילי פילאטיס כיצד לשפר את ניידות האגן, יציבות האגן, הגב התחתון והירכיים, תוך שהם מודעים לשרירים העמוקים של הבטן והאגן. התרגילים מסייעים להם להעביר את העומס באגן בצורה נכונה.
יישור נכון של עמוד השדרה, האגן והירכיים, בשילוב עם שיפור היציבה והרגלי תנועה טובים מתאפשרים עם תרגילי פילאטיס. יציבות וניידות מאפשרים לאנשים הסובלים מבריחת שתן להימנע מהתאפקות, באמצעות תרגול מושלם.
יחד עם זאת, יש להבין כי התרגילים לבדם לא ישפיעו על הבעיה או ימנעו אותה, וכי ביצועים רובוטיים של התרגילים לא יספיקו. לכן לומדים מטופלים לסגל הרגלי תזונה בריאה, אילו נוזלים עליהם לשתות ובאלו מועדים, ובמיוחד הם לומדים את חשיבות הרווחה הנפשית על התפקוד הפיסי.
